"וראית בשביה אשת יפת תואר וחשקת בה ולקחת לך לאשה" (כא,יא)

פירש רש"י לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, שאם אין הקב"ה מתירה, ישאנה באיסור, לכאורה קשה הרי מי שהיה מיוצאי המלחמה היו רק אנשים צדיקים שלא היה בהם אפילו חטא קל שבקלים כמו שכתוב "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו" ועליהם נאמר שאם לא נתיר להם אז ישאו אותה באיסור? ועוד תמוה היכן מצינו שאם חוששים שיצר הרע יתגבר מתירים את האסור כדי למלאות את תאות היצר, א"כ נתיר את כל איסורי התורה ח"ו?

ראיתי מתרצים בשם ה"אמרי אש" שאמרו חז"ל (סוטה ג' ע"א) ש"אין אדם חוטא אל א"כ נכנסה בו רוח שטות" הרי יש להקשות מדוע אדם נענש בחטאו הרי אנוס הוא? כיון שנכנסה בו רוח שטות הגורמת לו לחטוא? אלא התביעה היא על האדם מדוע גרמת שתכנס בך הרוח שטות, משל למה הדבר דומה, אדם שעמד ליד בור שרוח מצויה יכולה להפילו, ואכן הגיע רוח והפילה אותו והזיק הלה את הבור, וכי יועיל שיגיד אנוס אני כי הרוח הפילה אותי? התביעה כנגדו למה עמדת ליד הבור. כך בענייננו, התביעה כנגד האדם מדוע גרמת שתיכנס בך רוח שטות, כי אם היה ספוג בתורה וביראת שמיים לא הייתה נכנסת בו רוח שטות, לפי זה מובן היטב, כי אין הקב"ה תובע מהאדם להתגבר על יצרו במקום הנסיון, אלא התביעה היא לברוח ממקום הנסיון, ולא לגרום לרוח שטות שתשלוט עליו, ומכיון שאותם אנשים שיצאו למלחמה מוכרחים הם להיות שם ואין באפשרותם לברוח, כי נמצאים במקום הנסיון שלא ברצונם, לכן התירה להם התורה את האיסור.

בספר "שפתי כהן" מתלמידי האר"י ביאר באופן נוסף כי ידוע שדרכו של היצר לשכנע אדם רק על מה שהוא איסור, אבל לדבר היתר, כי "מים גנובים ימתקו" והתוס' פירש על הגמרא (עבודה זרה ג ע"א) שגדול המצווה ועושה יותר ממי שאינו מצווה ועושה, כי מי שמצווה יצר הרע מסיתו ומפתהו לא לקיים, אבל מי שאינו מצווה אין יצר הרע מפתהו. וכיון שידעה התורה שקשה איסור של "יפת תואר" אם הדבר היה אסור, לכן התחכמה התורה כביכול והתירה את האסור, וזאת רק כדי להטעות את היצר, כדי שלא יפתהו ועל ידי זה אדרבה יפתהו שלא ישאנה.

—

״כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך כי יפל הנפל ממנו"(כב, ח) כתב בספר "עוד יוסף חי" לרבינו "יוסף חיים" מבגדד (שהיום יום פטירתו) וזה לשונו: בא הכתוב כאן ליתן עצה טובה ונפלאה לאדם, בין בעניינים הגשמיים של משא ומתן שלו, בין בעסק התורה, ועצה זו צריכה לכל אדם בין בעל משא ומתן, בין אם הוא חכם ועוסק בתורה, כי רובא דעלמא מגיע להם נזק מדבר אחד ואין מרגישים בו, על כן כולם צריכים לעצה טובה זו, וגם אני העבד בכלל, ואני תפלה שיעזרני השי״ת להיזהר בעצה טובה זו הן בגשמיות הן ברוחניות, והענין הוא: דאיתא בספר "כתר מלכות.. (סי' צ) וזה לשונו: כתוב בגמרא (סנהדין כו:) אמר עולא מחשבה מועלת אפילו לדברי תורה, ופירש רש״י ז״ל מחשבה שאדם מחשב כך וכך אעשה כך וכך תעלה בידי מועלת להשבית הדבר שאין מחשבתו מתקיימת אפילו לדברי תורה, כגון האומר עד יום פלוני אסיים כך וכך מסכתות בגירסא, עכ"ל. הנה דבר זה ביאר אותו רש״י בלשון קצר כדרכו הטוב לדבר בלשון קצר,

ואתה המשכיל קבע אותו על לוח לבך תמיד, כי טבע האדם להיות מתאוה טובה ועושר, ויש שהוא מחשב ומצייר בלבו אופנים והמצאות שבהם יהיה לו סך כך וכך מעות, ויקנה סחורה פלונית וישלחנה למקום פלוני ופלוני וירויח בה כך וכך למאה, ויחזור ויקנה בסך כך וכך וירויח כך וכך, וגם יעסוק בעסק פלוני ופלוני וירויח כך וכך, והוא מצייר בדעתו המצאות של רווחים והוא הולך ושב בציורים אלו בדעתו תמיד, על כן האדם הפיקח צריך להזהר כשיבואו אליו מחשבות כאלה אשר בנויים על תוהו, שידחה אותם מלבבו תכף ומיד. וכ״ש שלא יהיה מעמיק בהם כלל ועיקר. עכ״ל ספר ״כתר מלכות״.

ואם ישאלך לבבך הרי אם האיש הזה נכתב לו בראש השנה שיהיה לו באותה השנה הצלחה כך וכך, טובה והרווחה גדולה כך וכך, והיה חושב ומצייר בלבו מראשית השנה תמיד ימים ולילות ציורים ואופנים להשיג בהם טובה והרווחה. איך יהיו אלו המחשבות גרמא לבטל הטובה שנפסקה לו ברייה ואיך יפסיד מה שנכתב לו בפנקס למעלה?

התשובה לזה הוא, כי יתקיים בו כמו שאמרו חז״ל על החולם חלמא טבא לפעמים חדוותיה מסתייה (־השמחה מספיקה) ולא יתקיים בפועל הטוב שראה בחלום. וכן זה, כשהוא מצייר בדעתו הרווחתו והצלחתו עד סך כך וכך, שהוא סך רב, ובאיזה אופן תגיע לידו, וכמה עונג והנאה מגיע לו ממנה, הנה בודאי יהיה שמח שנדמה לו כאילו קיבל הטוב בידו ומונח אצלו, בזה השלים את הגזירה שנפסקה לו בר"ה. (עי״ש שמבאר בדרך זה איסור עיון תפילה).

מוסיף רבנו יוסף חיים זצ"ל בספרו ״עוד יוסף חי״ מעשה נפלא. אדם אחד עסקו היה ללכת אל הערבים, לקנות מהם ביצים ותרנגולים, ולהביאם לשוק ע״מ למוכרם. טירחה רבה השקיע בהולכה ובהבאה ממקום הערבים עד השוק והרווח מועט ודל היה.

ויהי היום והוא נושא על ראשו סל ובו כאלף ביצים, ועל כתפיו שתי אגודות של תרנגולים, חשב מחשבות והרהר בלבו עד מתי יתייגע בעסק קשה זה שמוחו דל. הנה על ראשי כאלף ביצים, ושתי אגודות תרנגולים על כתפי, בהגיעי לעיר לא אלך אל השוק למוכרם, אלא אוליך הכל לביתי, ושם ידגרו התרנגולות על הביצים מכל ביצה יצא אפרוח, כך יהיו בידי כבר אלף אפרוחים ויהיו הם נקבות, ובעוד ימים שיגדלו יטילו אלף ביצים ביום, ומכל ביצה יצא אפרוח שיטיל עוד ביצה, וכך ממשיך את החשבון עד כי במשך חודשים יהיו לי מאתים אלף תרנגולים, ואז אמכור כל תרנגול בדינר, ואקנה צמר ואשלחהו לחו"ל, וכך עושה חשבון שבמשך שלוש שנים יצבור חמש מאות אלף זהב. ובהם יקנה בתים, חנויות ופרדסים וכך כל עשירי מדינתו יחשבו בעיניו כקליפת השום, וודאי יהיה ראש הקהל, וכשיגיע יום הולדתו של המלך, יהיה בראש המכובדים שיבואו לברכו, וכשיכנס בפניו ירכין ראשו וישפיל שתי ידיו לכבוד המלך, וכיון שעשה כן כדמיונו, נפל הסל ובו אלף הביצים – ונשתברו כולם, וגם אגודות התרנגולים נפלו ומתו… ובשומעו קול משבר הביצים, הקיץ מתרדמת מחשבותיו, וירא כי לא נשאר בידו מאום – לא ביצים ותרנגולים ולא דינרים וצמר, לא בתים ופרדסים ואף לא נשיאות וחצר מלוכה, אך יש כאן ביצים שבורות ופגרים של תרנגולים…

כך אצל האדם, כאשר יגביר את דמיונותיו, לצייר בדעתו כל מיני אופנים כדי להשיג הצלחה והרווחה, תהיה מחשבתו סיבה לקלקלו, ואז השמחה המועטת שתהיה לו בעת שהוא מצייר טובתו והצלחתו במחשבתו, תאבד ותפסיד את הטובה והרווחה שנפסקה לו בראש השנה. וצריך האדם לדעת בבירור, כי כל אלו הדמיונות שעולים בלבבו הם מעשה שטן כדי להפסידו ולחסרי טובה בפועל! כי יודע השטן שהמחשבה מועלת להפסיד האדם אפילו לדברי תורה. ולכן יזדרז האדם ויתגבר על טבעו לדחותם מלבבו ומוחו.

ובזה יובן הכתוב כאן ״כי תבנה בית חדש״ – כלומר, כשיהיה בך רעיון חדש אשר בו תבנה ותתכונן בעוה״ז להתעשר, ״ועשית מעקה לגגך״ – תעשה גדר למחשבתך, שלא תתפשט בך בעומק לחשוב מחשבות בדמיונות וציורים שבהם תשיג העושר ההוא, ״ולא תשים דמים בביתך׳ – דמים מלשון דמיונות, כלומר אל תשים בביתך דמיונות וציורים באופנים שבהם תהיה משיג הטוב והרווח שאתה מקווה להיות לך אושר בעוה״ז, יען כי בריבוי המחשבות והדמיונות "ייפול הנופל ממנו״.

שבת שלום ומבורך!